פסק-דין בתיק ת"ק 002187/03

 התובע הגיש שתי תביעות אלו, האחת כנגד שירות בתי הסוהר, והשניה כנגד משטרת ישראל, לפיצויים על נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מאי כבוד זכויותיו כאסיר, ואי קיום צווי בית משפט.

בכל תביעה תבע התובע פיצוי על סך 5000 ש"ח .

 מאחר והתובע בשתי התביעות אחד הוא, הרקע לתביעות- היות התובע אסיר בתקופה בה נגרמו ה"עוולות " כלפיו, והעובדה כי התביעות הופנו כלפי שני זרועות של המדינה , החלטתי לפסוק את הדין בשניהם יחדיו .

   בתביעה 2187/03 טוען התובע

" בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי ת"א -יפו ע"ש 82/97 , ובניגוד לסמכויות שניתנות על פי חוק , נתן מנהל בית סוהר אשמורת הוראה להביא את התובע , לבדיקה פסיכיאטרית לפני הדיון שנקבע ליום 19/2/97 ולפני שהיה מיוצג ע"י עו"ד.. התובע הובא בפני פסיכיאטר, לבדיקה תוך שנאמר לו כי מדובר ברופא רגיל.

התובע תובע פיצוי על סך 5000 ש"ח.

 בתביעה השניה יש בפי התובע שורה של טענות.

א-    התובע הגיש נגד מדינת ישראל תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ,בסיום הדיון הורה כב' השופט סובול, על החזרת האגרה בסך 194 ש"ח לתובע .

      האגרה לא הוחזרה ..

   סברתי תחילה כי התובע מבקש שאורה למדינה פעם נוספת להחזיר לו את האגרה, אלא שבטיעוניו בפני, הבהיר התובע כי לא לפסק דין נוסף הוא עותר, שכן יש בידו החלטה כזו , אלא לפיצוי על אי קיים ההחלטה להחזיר לו את האגרה .

ב-     תביעה נוספת של התובע היא כי בית משפט הורה כי יש לבצע חיפוש נוסף אחר צילומי רנטגן שבוצעו לתובע ולא נמצאו . הנתבעת, משטרת ישראל, לא הודיעה לו על תוצאות החיפוש ואם בכלל נעשה חיפוש .

            שוב התובע אינו תובע פיצוי על אובדן צילומי רנטגן, שכנראה אין להם             

            עוד כל ערך, אלא על עצם העובדה כי משטרת ישראל לא הודיעה לו אם 

            ביצעה חיפוש אם לאו, ואם כן מה התוצאות.ובכך נגרמה לו עוגמת נפש

ג-      תביעה שלישית יש בפיו של התובע , והיא כי הוא הגיש שתי תלונות ב96-97 ואולם גם בשב"ס וגם במשטרה לא נתנו לו את מספר הפ.א. שנפח בעקבות התלונות שלו , השופט נתן החלטה שצריך לתת לו את המספרים אך מעולם הוא לא קיבל דבר. התובע מודה כי אירוע אחד הוא קיבל את האינפורמציה לגביו שנה וחצי אחרי שהגיש את התלונה , והשני לא קביל כל הודעה .

ד-     תביעה נוספת בפיו של התובע . שמשטרת ישראל לא סיפקה לו אוכל כשר למהדרין .הודה התובע כי בשהותו בין כותלי בית הסוהר אכן קיבל אוכל כשר , ואולם בהעברות בין בית הסוהר, ובתי המשפט , ב"פוסטה" ובהמתנה בבית המשפט , לא קיבל אוכל כשר למהדרין . הדבר חזר על עצמו כ= 20 פעמים .

תגובתה של באת כוח הנתבעים , לטענותיו של התובע היתה כי כל האירועים עליהם מתלונן התובע אירעו למעשה לפני יותר משש וחצי שנים, השהיית התביעות והתלונות שלו במשך תקופה כה אורכה , גרמה לנתבעים היזק ראייתי, שכן אירועים מסוג אלה בהם מדבר התובע , ברוב המקרים אינם מתועדים וגם כשהם מתועדים הם נמצאים במסגרת סך עצום של חומר , ובלתי אפשרי כיום להתיחס אל טענותיו בפרוטרוט , ולמצוא את כל הרישומים לגבי כל תלונה ותלונה , אם בכלל נעשו רישומים כאלה .

ממה שיש בפניה, כך טענה באת כוח הנתבעים, היא יכולה לענות לטענות התובע כדלקמן .

באשר לתלונה בדבר בדיקה פסיכיאטרית, מפנה באת כוח הנתבעים לסעיפים 14 ו-15 לפקודת בתי הסוהר .